פרשת חוקת – מבט לפרשת שבוע
מאת: בועז ביטון, יו”ר תנועת ש”ס והמשנה לראש העיר
סוד אמונת היהודי
באחת החורבות של גטו ורשה, בין ערמות אבנים ועצמות אדם, נמצאה חבויה בתוך בקבוק קטן של בנזין, צוואה נוראה, שנכתבה בידי יהודי בשם יוסל’ה ראקובר, בשעות האחרונות לחייו בגטו ורשה העולה בלהבות.
וארשה, 28 באפריל 1943
אני, יוסל ראקובר מטארנופול, מחסידיו של הרבי מגור, חוטר מגזע קדושים וצדיקים גדולים, כותב את השורות הללו. זה מספר שעות שאש התותחים מופנית נגדנו, והקירות סביבי נאכלים ומתפוררים על ידי האש המאיימת. לא יארך הזמן רב, וגם הבית הזה, שבו אני נמצא, ייהפך לקבר עבור מגיניו ודריו. מבעד האשנב הקטן והסתום למחצה של חדרי, מבחין אני כי ערב עתה, דמדומי שקיעה. השמש ודאי אינה יודעת ולא כלום. עד כמה אינני מצטער ששוב לא אראנה…
אני מת תוך שלווה, מוכה, אך לא מיואש; מאמין בכל ישותי באלוקים. הלכתי אחריו גם כי הרחיקני מעמו; קיימתי מצוותיו גם כי יסרני על כך; אהבתיו, הייתי ונשארתי מאוהב בו גם כי דכאני עד עפר, עינני עד מוות ושמני ללעג ולקלס.
הרבי שלי, היה חוזר ומספר תמיד על יהודי שנמלט עם אשתו וילדו מן האינקוויזיציה הספרדית, ובספינה קטנה על פני ים גועש הגיע לאי בודד. בא הברק והרג את אשתו. באה סערה והטילה את ילדו לים. היהודי שנותר לבדו ערירי כאבן, עירום ויחף, מוכה צער ויגון, הרים את ידיו השמיימה, וכך אמר:
“ריבון העולמים, נמלטתי לכאן כדי שאוכל לעובדך באין מפריע, לקיים את מצוותיך ולקדש את שמך; אך הרבה צרות הבאת עלי, ייסורים קשים כייסורי איוב. ברם, אם עולה על ליבך כי בעקבות הניסיונות הללו אסטה מדרך הישר, מודיע אני לך, אלוקי ואלוקי אבותי; יכול אתה לדכאני, יכול אתה לקחת מעימי את היקר לי ביותר בעולם, יכול אתה לייסרני עד מוות – אני תמיד אאמין בך. תדע נאמנה שעל כורחם של יושבי שמיים יהודי אני ויהודי אהיה. ולא יועיל כל מה שהבאת ותביא עלי!”
ואלה הם גם דבריי האחרונים אליך, אלוקי החרון שלי… מת אני כפי שחייתי, תוך אמונה סלעית בך.
שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד.
בידך אפקיד רוחי.
