עדכונים חמים
עדכונים חמים

הכל בחשבון מדוקדק

בעירנו חדרה הגיע השבוע לסיומו מסע ארוך ומייגע שהתנהל במשך השנים האחרונות – מערכת הבחירות לרבנות בעיר, עם בחירתו של חברי, ידידי ורעי הגאון רבי ישראל מאיר ביטון שליט”א לכהן פאר כרב הראשי לעיר חדרה.

כל מי שהיה מעורב בעניין יודע היטב כי קל זה ממש לא היה. כמה עיכובים ואתגרים בדרכים שונות ומשונות היו באותה תקופה ארוכה, ורק “לקינוח” די לציין את ההמתנה להחלטת בג”ץ, כיומיים בלבד לפני מועד הבחירות שנקבע.

ברצוני לעמוד כעת על תובנה שעולה עם סיומה של התקופה המייגעת, כאשר הגיעה העת ומשמיים החליטו כי זוהי השעה, הרי שהתהליך קרה דווקא במהירות, בנחרצות ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים!

וכדרכינו, מצאנו את הדברים מאירים לנו מתוך פרשת השבוע. הפסוק מתאר את המאורע המשמעותי של מכירת יוסף: “וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה” (בראשית לז, כה). וברש”י, למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערבים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע ולזה (ליוסף) נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע.

המפרשים עומדים על הפלא בכך שהכתוב בחר לפרסם את שכר הצדיקים דווקא בתוך המאורע העצוב הזה, כשיוסף נמכר בידי אחיו.

הוגה הדעות המפורסם הרב מרדכי נויגרשל עומד על הנושא ומסביר אותו בחן וחסד:

מוזר. הקב”ה שינה סדרי עולם, והערבים שדרכם לשאת נפט ועטרן נשאו נכאת צרי ולט, והכל לכבודו של יוסף לבל יסבול חלילה מריח הנפט והעטרן… כלומר, מלבד ריח של נפט ועטרן היו חייו של יוסף סוגים בשושנים… מושלמים וללא כל קושי… האומנם?

הרי חייו היו מלאים מהמורות: בקטנותו איבד יוסף את אימו, קשה מאוד לגדול בלי אימא, ובעיקר בשל העובדה שלכל אחיו היו אימהות ורק לו לא הייתה. כך, מלבד אובדן אם כרחל אותה כבר הכיר וידע גודל מעלתה, היו שאר האימהות מושא לקנאה.

האחים שונאים אותו ומנדים אותו, אביו קונה לו כתונת פסים – היום היו קוראים לזה “אפליה מתקנת”, אחרי הכול אין לו אימא ולהם יש – והרי אין כתונת פסים, אלא פיצוי עלוב מאוד לאם החסרה. ובכל זאת, כפי שהתורה מציינת, האחים מקנאים ולא יכולים לדבר עימו שלום.

האבא שולח אותו לראות את שלום אחיו ומתעלם לגמרי ממערכת היחסים המורכבת ביניהם. יוסף ודאי חושש אך לא ממרה את פי אביו. מחפש הוא את אחיו וכשמוצאם, מתנכלים הם אליו להמיתו. מפשיטים את כותנתו משליכים אותו לבור עמוק, ריק ממים ומלא בנחשים ובעקרבים. אחר כך הם מוכרים אותו עבור תשעה זוגות נעליים. הקונים מעבירים אותו מיד ליד, עד אשר הוא מגיע למקום הנורא ביותר במצרים – אל שר הטבחים, כלומר לאבי הרוצחים שבמצרים, ושם מסתבך העניין עם הגברת שבסופו של יום משליכה אותו לבית האסורים. הכל בסדר… אבל ריח של נפט?! זה יותר מדי! בעניין זה הופכים סדרי עולם לבל יסבול מריח הנפט.

בעלי המוסר לומדים מסוגיה זו עד כמה משפטי השם מדויקים. את כל הסבל שסבל יוסף היה צריך לסבול בגלל חשבונות שמיים, אך ריח הנפט לא היה כלול, וברגע שזה לא חלק מהעניין – הופכים סדרי עולם לבל יסבול.

ולהיפך – מתוך שהפכו סדרי עולם לבל יסבול מריח הנפט, הבין יוסף שכל שאר הרפתקאותיו באו מתוך חשבון מדוקדק, מה שנותן כוח לעמוד בניסיונות ולסבול ייסורים באהבה.

ומכאן נחזור לעירנו חדרה. הבחירות נקבעו ליום ראשון מהשעה 15:00 עד שעה 18:00, אך להקב”ה היו תוכניות אחרות בהקשר לסיומה של תקופה שנמשכה כמה שנים, כאמור. התוצאה נקבעה מראש, ליום ראשון הנוכחי, דווקא לפני השעה 18:00. בהתאם לכך, בשעה 17:21 הגיע אחרון המצביעים, ובכך נתן את האות לפתיחת הקלפי מוקדם יותר.

לי אישית הספיק הדיווח מאחורי הפרגוד כי פתקי ההצבעה של רבי ישראל מאיר כמעט אזלו, אך עד לתוצאה הרשמית הצטרף עיכוב נוסף בדמות מדפסת שנתקעה לה. זאת ועוד היו הסיבות הטכניות שכיוונו את המועד המדויק שנקבע משמיים, מראש.

וכך, בשעה 17:53 ניתן האות והמינוי הוכרז ונחתם רשמית. באוזניי הצטלצלו מילות הפסוק “ויריצוהו”… מפרשת השבוע הבא, כי בהגיע הזמן שנועד משמיים, הכל רץ… מהר, מדויק וברוב מוחץ.

המסר שאנו רואים בכך הוא כי הכל מאיתו יתברך, וכל עכבה לטובה, בדיוק במידה שנקבעה מלכתחילה מן השמיים.

זה המקום וזה הוא הזמן לברך ולאחל מקרב לב לידידי כבוד הגאון רבי ישראל מאיר שליט”א, אשר ידיו רב לו בכל מלאכת הקודש, בחכמה ובתבונה, ופיו מפיק מרגליות לקרב את ישראל לאביהם שבשמיים. יאריך ימים על ממלכתו, וחפץ השם בידיו יצלח, בדרכו המיוחדת באהבת ישראל להרבות כבוד שמיים, ובשילוב ידיים וכוחות משותפים נזכה לקרב את הגאולה השלימה. אמן.

יחד שבטי ישראל!

שבת שלום וחנוכה שמח!

הרב בן ציון (בנצי) נורדמן

לתגובות : nordman@jss.org.il

 

תגובה אחת

  1. ארז הגב

    בזיון ובושה… “העיר חדרה בחרה רב…” האומנם ! כמי שקרא את העתירה של “נאמני תורה ועבודה” 92 עמודים בהנחה שטיעוניהם נכונים. לא יכולתי שלא להתרשם שפרנסיס קופולה (הסנדק) היה מפיק תסריט מדהים ! גם שם השליטה וההנהגה מועברת מאב לבנו. כאילו הייתה בית מלוכה. שאלה : מי מבני המשפחה שירת בצבא, אם בכלל ! מדוע עיר חילונית מסורתית לא זכתה לרב ששירת בצהל ומכיר את רוח הציבור ! האם הרב “הנבחר” מורשה להשתתף ביום הזכרון לחללי צהל ! איזה עדה/ציבורים חילוניים דתיים ומסורתיים הוא מייצג ? לא הייתי מעלה זאת אלמלא אנחנו הציבור היינו ממנים את “המועצה הדתית והרב”. אני מבין היום מדוע נרתעים מפניה לקבל שרותי דת (נישואים וכשרויות) מהם. עצתי לציבור החדרתי תמנעו מפניה לקבל שרותי דת “מבית-הטומאה”… בועז ביטון עשה עבודה מדהימה, בזיון לעיר חדרה.

השארת תגובה

;
גלילה לראש העמוד
small_c_popup.png

פרסום לעסק שלכם
כל עסק צריך
מבט מקומי

דילוג לתוכן