אי אפשר להתעלם מהעובדה שהכבוד שנתן הדור הקודם לתא המשפחתי המסורתי הולך ונעלם בדור שלנו וככל שהדורות יתקדמו הלאה, זה כנראה אף ילך ויהיה גרוע יותר.
אינני בא חס ושלום להטיל דופי בחומר האנושי הקיים בחברה שלנו, אך בהיבט הזוגי, לא רק בני הזוג שלנו בוחרים לפעמים להחליף אותנו מרצונם, אלא שרבים הפכו למוצרים לא עמידים לטווח הרחוק. אם פעם הזוגיות ושלימות הבית היו ערך עליון בעיננו ששווה להשקיע ולתחזק אותו על מנת לשמור עליו, הרי שכיום קיימת פחות מוטיבציה ללמוד מה מצופה מאיתנו בעידן החדש. רבים נכנסים כיום לקשר ואף לנישואים חסרי כלים, ללא הדרכה, מבלי לדעת באמת ל-מה נכנסים ומה מצופה מאיתנו. כשאנחנו מראש נכנסים לקשר בתור מוצרים שאין הרבה השקעה מאחוריהם ואנחנו עוסקים יותר במה שאנחנו צריכים לקבל מאשר מה תפקידנו לתת, הרי ש’פגות התוקף’ שלנו תקרה מוקדם מהמצופה ומתבקש שיבקשו עבורנו מחליף. מה שמוביל בסופו של דבר לרצון לשינוי, חיפוש בן זוג אחר, וחתירה לגירושים על מנת לסיים את הקשר.
לפני עשרות שנים, שלושים ארבעים שנה אחורה, המושגים של אימהות יחידניות ונישואים חד מיניים היו שיח זר בחברה שלנו, ללא הבדל של גזע, מין, דת או דעות פוליטיות. למשפחה היה דפוס מאד ברור של אמא אבא וילדים, העוברים יחד את טקסי בר ובת המצווה של הילדים, את החתונה שלהם ואף נהנים מהנכדים בתור סבא וסבתא ששרדו קשר ארוך טווח וקצרו את פירות האושר.
כיום, התהפכו היוצרות. נשים וגברים רבים מצהירים שהם לא מעוניינים בזוגיות אך מעוניינים בילדים, קיימים מושגים חדשים של ‘אם פונדקאית’ והקפאת ביציות’ שלא הכרנו בעבר. ישנו כיום גם הסכם הורות משותפת של גבר ואשה, שעושים ביניהם הסכם על הבאת ילד לעולם מבלי לחיות יחד בתור בני זוג ומבלי לשמש אבא ואמא פעילים בשותפות בו זמנית. לרוב הסכם שכזה נעשה על ידי חד מיניים למיניהם, אך לא רק.
מה שמפליא כיום היא העובדה שיותר ויותר זוגות מעורבים או אפילו אלה שלא נמצאים בזוגיות, קוראים תיגר היום על מוסד הנישואים ומיסוד קשר, בין אם מדובר על הקשר הדתי המסורתי של חופה כתובה ורב, ובין האזרחי החוקתי אצל עורך דין או מדינות זרות, תוך כדי שבמקביל החד מיניים מנהלים קמפיין משלהם על כך שהם חפצים להינשא ולקבל הכרה חוקתית אזרחית להיקרא נשואים עם בני אותו המין על פי כללי המדינה. כמו כן, הם נלחמים על זכותם לגדל ילדים, בפרט זוג גברים הרוצים לקבל היתר מהמדינה שיכירו בהם כזוג היכול לאמץ ילדים שייחשבו כילדיהם הביולוגים.
ותסלחו לי אם שכחתי מישהו…
כשאנו חווים חידושים כאלה ואחרים כיום בחברה שלנו בתפיסה של התא המשפחתי, אנו מגלים אבסורד. הזוגות ה’קונבנציונליים’, של הזוגיות וההורות הקלאסית של פעם, שואפים יותר ויותר לפרק קשרים או להימנע מהמיסוד שלהם לכתחילה, לעומת הזוגות הלא שגרתיים, החד מיניים, ההופכים להיות סמל המאבק על חתירה למיסוד ושלימות הבית… לאיפה הגענו????
כיום יש לנו מספיק גורמים מסביבנו המערערים את יציבותו של התא המשפחתי בתודעה. וכאשר משהו כבר לא באמת מהווה ערך עבורנו, אין לנו שום בעיה לוותר עליו ולמוסס אותו. חומר למחשבה לסיבת קלות הגירושים כיום.
כמו כן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמדיות החברתיות ותוכניות הריאליטי שצצות כמו פטריות לאחר הגשם, מציגות בפנינו מצג של אידיאל זוגיות שיקרי שהקשר בינו לבין המציאות רחוק כמזרח ממערב הרחק כמטחווי קשת. גברים ונשים, שלא טעמו טעם של זוגיות לטווח ארוך מימיהם, או שנכשלו בה פעם אחר פעם, פעמים שעושים העתק הדבק של האשליה הזוגית שבמדיה, לחייהם הפרטיים וחווים אכזבות אינספור על כך שהזוגיות שלהם, איננה הזוגיות כמו בסרטים -תרתי משמע! הציפיות שיוצרות המדיות לעניין מודל הזוגיות הרצוי הן גדולות ובעקבותיהן גם האכזבות.
