איראן, פרס, אחשוורוש. למה ההיסטוריה חוזרת?

איראן, פרס, אחשוורוש. למה ההיסטוריה חוזרת?

הרב ד”ר מיכאל לייטמן

אי אפשר להתעלם מתחושת הדז’ה-וו. רגע לפני פורים, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב מול איום קיומי שמגיע בדיוק מאותו המקום – פרס. התפאורה השתנתה, אבל התסריט נשאר זהה: מישהו שם רוצה למחוק אותנו.

בין אם קוראים לו המן או חמינאי, מה בעצם המסר כאן? למה המציאות מתעקשת לשחזר את ההיסטוריה, ואיך אפשר לשנות את הסוף של הסיפור?

חכמת הקבלה מסבירה שההיסטוריה לא סתם ממחזרת אירועים. המציאות החיצונית שאנחנו חווים היא בסך הכול מראה למה שקורה בתוכנו. “המן” הוא לא רק צורר איראני או דמות היסטורית מהמגילה, אלא קודם כל כוח פנימי. הוא האגו, הפירוד והחוסר אמון שמסכסכים בינינו יומיום. כל עוד אנחנו מפורדים, “המן” מרים את הראש.

כשאסתר המלכה קלטה את גודל הסכנה, היא לא חיפשה פתרונות צבאיים או בריתות פוליטיות. היא נתנה למרדכי הוראה אחת ויחידה ששינתה את התמונה: “לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים”. וזה בדיוק הנשק הסודי שלנו גם היום.

פורים מסמל את המצב השלם והגבוה ביותר שאליו אנחנו עתידים להגיע, מצב שנקרא בחכמת הקבלה “גמר התיקון”. זה הרגע שבו אנחנו סוף סוף מסירים את מסכות האגו, שמים בצד את המחלוקות ומתחברים כאיש אחד בלב אחד. ברגע שאנחנו מפעילים את כוח החיבור הזה, אנחנו בונים חומת מגן ששום איום לא יכול לחדור, ומגלים שמחה עצומה שאינה תלויה בדבר – שמחה של “עד דלא ידע”.

“כשבני ישראל נעשים אגודה אחת, אין לעמלק שליטה בהם, רק ברפידים” (מלשון: רפיון, ומלשון: פרודים). לכן הלשין המן, “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים”, שכל הכוח שלהם, האחדות”.

(ספר “שפת אמת”, שמות לפורים)

חג שמח, שקט ובטוח!