עדכונים חמים
פרשת במדבר – מבט לפרשת שבוע מאת:בועז ביטון יו”ר תנועת ש”ס והמשנה לראש העיר הגבול הדק בין תחרות להתעלות

פרשת במדבר – מבט לפרשת שבוע מאת:בועז ביטון יו”ר תנועת ש”ס והמשנה לראש העיר הגבול הדק בין תחרות להתעלות

בבחרותי, כאשר למדתי בישיבה הקדושה, ישבתי באחת הפעמים לשיחה אישית בחדרו של המשגיח. תוך כדי שיחה בינינו עלה נושא שהיה די משמעותי באותו הגיל – קנאה בין עמיתים לספסל הלימודים. המשגיח דיבר בלהט עד כמה פחותה ושפלה מידת הקנאה, ואיך שהיא מזיקה לאדם הנתפס בה. הוא אף ציין לדברי התנא באבות “הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם”. אדם שהוא קנאי מטבעו – אין לך מידה רעה מזו.

אולם באותה נשימה ציין המשגיח, נכון שאנו מדברים בגנותה של מידת הקנאה, אולם יש לזכור שרבותינו מצביעים על קנאה חיובית, אשר בלשונם נקראת “קנאת סופרים”. קנאה זו נשתבחה בפיהם של חכמים, ועליה אמרו שסגולתה רבה להרבות חכמה ולדרבן את האדם להתעלות.

זוכר אני ששאלתי את המשגיח באותו מעמד: איך אדע להבחין ולהבדיל בין קנאת סופרים חיובית לבין קנאה שלילית שעליי לבערה מליבי?

המשגיח הוציא ממגירתו דף נייר וכלי כתיבה, ותוך כדי דיבור צייר על הדף שני אנשים, באופן שאחד האנשים צויר מעט גבוה מחברו. הוא סימן לצידו של האיש הגבוה חץ לכיוון האיש הנמוך ואמר: נקוט כלל זה בידך, אם אתה רואה שחברך מצטיין יותר ממך וליבך מסית אותך להנמיך אותו מקומתו, להכשיל אותו ולהשוותו אליך, הרי זו מידה שלילית שיש לעוקרה מן הלב. לעומת זאת, אמר המשגיח בסמנו לצד האיש הנמוך חץ לכיוון האיש הגבוה, אם בוערת בך השאלה; למה הוא יכול ואני לא, ועל כן מדרבן אותך ליבך להתעלות למדרגתו ולהיות כמוהו – זו קנאה חיובית, שכוחה רב לקדם אותך עד אין גבול.

v

מעיון בפרשתנו, אנו מבחינים בב’ סוגי הקנאות הללו. ויכולים אף לשים לב, איך מגיב הקב”ה ביחס לכל אחת מהן, המביע קנאה ברוח חיובית – מקבל

את המענה הנכון לו, ומי אשר מביע קנאה ברוח שלילית – מקבל אף הוא את המענה הראוי לו. הבה נעקוב אחר המאורעות:

“למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרון חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו כשלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב”ה: חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות” (רש”י בראש הפרשה). מהי טינתו של אהרון? האם מפריע לו שהנשיאים הקריבו? לא ולא, מפריע לו שהוא לא היה עמהם בחנוכה. חולשת דעתו נבעה מכך שלא השתתף בהקרבת הנשיאים, על כן זכה למאור פניו של הקב”ה – “שלך גדולה משלהם”.

וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה’ בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? גם להם הפריע שלא זכו להקריב את הקרבן ככל בני ישראל, והפסידו את החוויה הנפלאה הזו. מכיוון שהם באו בגישה נכונה אמר אליהם משה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה’ לָכֶם. משה בטוח היה שייתן ה’ תשובה מספקת שתעניק פיצוי לרגישותם.

לעומת זאת, כשמדובר בקנאה שלילית, אפילו כשהיא מופיעה בדקי דקות אצל ענקי עולם – העונש והלקח בלתי נמנעים. מרים הנביאה ואחיה אהרון דברו במשה ‘על אודות האשה הכושית אשר לקח’. רש”י נותן רקע לכך: משה פרש מאשתו אחר מתן תורה לחיי פרישות ובדידות, היו לו הכוחות הנפשיים הדרושים לוותר על אורח חיים טבעי ולהתקדש. מרים טוענת בפני אהרון על כך: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה’?! הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר. בדקות הפנימית של טענה זו טמונה אותה קנאה שלילית. הרצון שלא לנסות ולהתעלות כמשה ולהגיע לדרגתו אלא לחלופין, להעביר ביקורת על מעשהו בניסיון להורידו ממדרגתו ולהשוותו לדרגתם. על כן – נענשה מרים באופן מיידי.

אם מבחין אתה בחברך שמתעלה, צריך אתה ללכת בעקבותיו ולעלות אל מקום קודשו, ולעולם לא לדרוש ממנו שירד למדרגתך!

*****

שרשרת הזהב

אחד מימי השישי, ערב שבת קודש, השעה 16:00 בעוד מספר שעות תיכנס השבת. אני נוסע ברכב עם המשפחה לכיוון עיר הקודש טבריה. בעודי

בכביש הבין עירוני לפתע הרכב מתחיל להאט. אני מביט בלוח המכוונים ולא נותר מקום לספק… מיכל הדלק מרוקן לגמרי.

נעצרתי בצד הדרך, חום אימים בחוץ ובפרט ברכב. יצאתי והושטתי יד בתחינה ובבהלה. השבת בפתח, אני צריך להספיק להגיע לתחנת הדלק, למלא בקבוק ולחזור לרכב. תחושת ייאוש וחוסר אונים ממלאת את ליבי.

ואז הגיע המלאך, בחור צעיר ללא כיפה לראשו. אסף אותי ברכבו, הגענו לתחנת הדלק הקרובה והספקנו למלא שני בקבוקים בדלק (היה לו ברכבו בקבוק אחד ריק בלבד, ובקבוק קוקה קולה סגור, הוא שפך ברוב טובו את תכולתו על הארץ, והושיטו לי). לאחר מכן החזיר אותי עד רכבי התקוע.

“אין לי מילים להודות לך”, אמרתי לו בקול אסיר-תודה. האיש הטוב חייך חיוך צופן סוד, ואמר, “לפני שבוע וחצי, קרה לי בדיוק אותו מקרה. חיכיתי כשעה וחצי בצד הדרך, כשאשתי ההרה וילדיי ברכב, אולם לבסוף גם אליי הגיע המלאך, יהודי חרדי שנסע בכלל בכביש המקביל, ראה בקצה העין את ידי המונפת, חזר על עקבותיו ונהג עימי בדיוק כך. אני פשוט מעביר הלאה את אותו טוב ורוחב לב שהוא העניק לי”.

הודיתי לו במילים נרגשות ויצאתי מרכבו. בליבי גמלה החלטה – גם אני אעביר הלאה, ומאוד אקווה שזה שאיטיב עמו ימשיך אף הוא את שרשרת הזהב.

בברכת שבת שלום ומבורך

בועז ביטון

יו”ר תנועת ש”ס – המשנה לראש העיר

Boazbiton2@gmail.com

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד
small_c_popup.png

פרסום לעסק שלכם
כל עסק צריך
מבט מקומי

דילוג לתוכן