פרשת במדבר – מבט לפרשת שבוע
חבר המועצה בועז ביטון

פרשת במדבר – מבט לפרשת שבוע

פרשת במדבר – מבט לפרשת שבוע

מאת: בועז ביטון יו”ר תנועת ש”ס והמשנה לראש העיר

חוכמת השועל המצונן

האריה – מלך החיות – היה רעב מאוד. זה כמה ימים לא בא אוכל לבטנו, וריח רע כבר נדף מפיו. וכל כך למה?

האריה, מתוקף היותו מלך, לא נהג לטרוף חיות ללא סיבה, אלא היה מנהגו לאכול חיות מורדות במלכות שנגזר דינן למיתה. אולם בימים האחרונים, לדאבון ליבו, כל שוכני היער היו ממושמעים למופת וממילא לא מצא כל דרך להשביע את רעבונו.

בעודו מהרהר במצבו העגום פגש לפתע חמור שמן ובריא, והנה נצנץ רעיון במוחו. התחכם האריה ופנה לחמור: “אמור לי, איזה ריח יש לי בפה?”

הריח החמור את פיו של האריה, נרתע לאחוריו וקרא: “איזה ריח מצחין יש למלך בפה!” כעס האריה מלך החיות ואמר: “הינך מורד במלכות ומבזה את המלך, אני גוזר את דינך למוות!” ומיד טרף את החמור והשביע בכך את רעבונו.

לאחר כמה ימים שוב היה המלך רעב ושוב יצא אל היער, ופגש שם צבי נחמד למראה וטוב למאכל. עצר אותו האריה ופנה אליו בשאלה: “אמור לי, איזה ריח יש לי בפה?” הצבי, שכבר שמע את קורותיו של החמור מלפני כמה ימים, פחד על נפשו וידע שאם יאמר למלך את האמת הרי הוא שם נפשו בכפו, לכן שיקר ואמר למלך: “איזה ריח נפלא יש למלך בפיו, ממש כריח ורדים והדסים.” כעס

המלך ואמר לצבי: “הינך משקר במצח נחושה, שהרי פי מדיף ריח רע לכל עבר וכולם חשים בכך. הרי המשקר למלך אחת דינו – למיתה”, ומיד הוציא את פסק דין המוות לביצוע מידי וטרף את הצבי לארוחת הצהריים.

עברו יומיים ושוב היה האריה רעב, ושוב יצא אל היער, למצוא טרף לנפשו, והפעם פגש את השועל וביקש ממנו להריח את פיו ולדווח לו על התוצאות. השועל שידועה כפיקח שבחיות, כבר שמע את מה שקרה לחמור ולצבי, וידע שכל מה שיאמר – בין לטוב ובין לרע – יהיה לו לרועץ.

התחכם השועל ואמר למלך: “אדוני המלך! כבר כמה ימים שיש לי שפעת. אני מצונן ואיני יכול להריח שום דבר. יסלח לי אדוני המלך, על שאין ביכולתי לעשות את רצונו ואיני יכול להריח את פיו המלכותי.” שמע זאת המלך ועזבו לנפשו.

וכך ניצל השועל הפיקח ממלתעותיו של האריה הרעב.

v

בפרשיות העוסקות בסוגי הצרעת בגופו של האדם, שאת, ספחת, בהרת. דרשו רבותינו במדרש תנחומא, שהמספר לשון הרע נגעים באים עליו, ה מ צ ו ר ע נוטריקון המוציא שם רע.

מהן הסיבות המביאות את האדם להיכשל בלשון הרע? אומר רש”י “וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת” – לפי שהנגעים באין על מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו ציפורים, שמפטפטים תמיד בצפצוף קול.

יצרהבפטפוט – הוא אם כל חטאת. יושבים יחד במסיבת רעים ומתחילים לספר על החברים, המשפחה, המעסיק, המנהל… בהתחלה נאמרים רק דברי שבח, ולבסוף – מתוך שיחה יתירה גולשים לדברי גנות.

רבותינו, בחושיהם החדים, עמדו על נקודה זו ואמרו במסכת אבות: “אמר רבן גמליאל, כל ימי גדלתי בין חכמים, ולא מצאתי טוב לגוף אלא שתיקה.” אדם המדבר חינם ללא צורך על חברו, בין לטוב ובין לרע, הרי בסופו של דבר שום דבר טוב לא יוצא מכך.

ולכן ישתדל כל אדם, כשבאים לדבר איתו על אחרים, להתנהג כמו השועל החכם ולהיות תמיד ‘מצונן’ – לא לשמוע ולא לדבר על אחרים, בין לטוב ובין לרע, שהרי מוות וחיים ביד הלשון, והשומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו.

*****

ה-V.I.P של הבריאה

בשבוע הבא נעמוד בפתחו של החג הנשגב והמרטיט – חג מתן תורה.

בליל התקדש החג, עמך בית ישראל ישבו בבתי הכנסת ויהגו בתורה, כשאור מופלא של רוממות נסוך על פניהם.

לא לחינם עבודת החג מתרחשת דווקא בעיצומו של הלילה. הלילה מהווה זמן של התייחדות אישית. כששקט מסביב והעולם נם את שנתו, עם ישראל מתייחד עם ריבונו, מתחבב ומתחטא כבן לפני אביו, כל המחיצות נשברות בשעות אלו, ניתן לזכות בקרבת אלוקים שאין ביכולת בן-אנוש להשיגה בשום זמן אחר.

דוד המלך נפטר בחג השבועות ויש בכך סמליות מיוחדת. בספרי הקבלה מבואר שמרכבת השכינה מבוססת על ארבעה צדיקים, שלושת האבות הקדושים; אברהם יצחק ויעקב, ודוד המלך.

אברהם – תיקן ‘תפילת שחרית’. יצחק – תיקן ‘תפילת מנחה’. יעקב – תיקן ‘תפילת ערבית’. ודוד המלך? הוא ייסד את התפילה שלאחר ערבית, ‘תפילת

חצות לילה’, “חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ”. תפילתו של דוד המלך בספר התהילים מהותה תחינה ובקשה, נאמרת במילים פשוטות וללא גינונים. רק לנו בניו של ה’ יתברך יש הזכות לפנות אליו באופן כזה. הוא אבא שלנו!

זכות עצומה זו התחדשה במתן תורה. מכל 7.8 מיליארד איש שמאכלסים את העולם, אנו שמונים בקושי 15 מיליון איש (כרבע אחוז מכלל האוכלוסייה) הפכנו לעמו ולצאן מרעיתו של אלוקים. מרגע זה, שבו הקב”ה התקשר עימנו בקשר בל יינתק, סדרי מעמדות העולם השתנו, נוצרה דרגה חדשה בבריאה – יהודי.

היום הזה, קרה לנו משהו נפלא.

השארת תגובה

לבן זאת אמירה. אמירה של חיוביות ואופטימיות, ניקיון ואור.

לבן זאת אמירה. אמירה של חיוביות ואופטימיות, ניקיון ואור.  אם תעצבו בצורה נכונה ופונקציונלית, התחושה הזו תלווה אתכם כל פעם שתפתחו את דלת ביתכם ובכל פעם שתזמינו אורחים    חג שבועות, חג הביכורים הוא חג שמדגיש את כל המתנות שקיבלנו מהטבע: הפירות והירקות בשלים לקטיף, הכל פורח סביב. בתקופה זו עם ישראל הגיע למעמד הר סיני ועבר טהרה לפני קבלת התורה. בשל כך החג הזה יותר מתמיד מסמל טוהר, ניקיון, פריחה ונתינה. הצבע הלבן, שמזוהה עם האלמנטים הללו, הוא הצבע הדומיננטי בשבועות, ואם גם אתם מזדהים עם החג הזה ואוהבים את הלבן, תוכלו לעצב את ביתכם באווירת שבועות קסומה שתלווה אתכם כל הזמן. עיצוב בלבן יכול להיות מאתגר, אבל מאוד משתלם לאוהבי המראה הנקי והקלאסי.  כאשר מחליטים לעצב כך, חשוב להימנע מבנאליות ומשעמום של העין בשימוש בצבע הלבן בלבד. מומלץ להשתמש בו כרקע הבסיסי לעיצוב ולהוסיף לפחות אלמנט אחד צבעוני בחלל.   מאחר שהלבן נוטה “להשטיח“ את העיצוב ולהפוך הכל לדו–מימד, אלמנט כזה שיקפיץ את הכל מעלה ויצור עניין, לרוב העין תתביית עליו מייד כאשר נכנסים לחלל.  מעבר לאלמנט דומיננטי, ישנה אפשרות ליצור איזשהו קונטרסט בחלל (אם נאמר חדר הרחצה כולו לבן, ניתן לבחור ריצוף שחור ולבן), כך שגם אם לא השתמשתם בצבע עז –עדיין יצרתם עניין.   כשמעצבים בלבן, שילוב של טקסטורות וחומרים שונים הוא חשוב מאוד. לעיתים אין צורך באלמנטים עזים ודומיננטיים כדי “לשבור“ את הלבן ולתת לו קונטרה: שילוב טקסטיל עם דוגמה ייחודית, ידיות בגימור זהב, נברשת בצבע אחר – כל אלו בעדינותם תורמים לגימור של העיצוב הסופי.  אחד הדברים שיותר משתלבים עם לבן (ובשבועות בפרט), אלו מוטיבים של טבע, שהולכים נהדר על רקע הלבן. עציצים עם צמחייה ירוקה יכניסו לבית תחושה של התחדשות ורעננות; שילוב אלמנטים של עץ וקש ייחברו עוד יותר לטבע ולתוצר הטבעי שהאדמה מספקת לנו – גם חמימות וגם טבעיות לא מאולצת שמשתלבת נהדר יחד. 

המשך קריאה »
גלילה לראש העמוד
small_c_popup.png

מלאו את הפרטים וניצור איתכם קשר

דילוג לתוכן