התורה לעולם לא תשתכח מישראל
חבר המועצה בועז ביטון

התורה לעולם לא תשתכח מישראל

ולכן ציוונו חכמים “משנכנס אדר מרבים בשמחה”

יום אחד בהיר עמדו הכופר והמאמין יחדיו וחיכו לאוטובוס. ידידים מנוער היו השניים, ובתוך כך התפתחה ביניהם שיחה ידידותית. בעוד הכופר מכין לעצמו כבר מראש כסף לתשלום הנסיעה, שם לב שהמאמין אינו מחזיק בידיו כסף נסיעות. שאל הכופר את המאמין בתימהון: “איך אתה חושב שתעלה לאוטובוס ללא כסף נסיעות?” ענה לו המאמין בשלווה, “בוטח אני באלוקי שלא ינטוש אותי, ואוכל לעלות  לאוטובוס אף ללא כסף נסיעות.” גיחך עליו הכופר והפטיר: “נחיה ונראה…” והנה האוטובוס מגיע, והכופר רואה את  המאמין עולה במדרגות האוטובוס בשלות נפש, ללא כסף נסיעות בידו. הכופר כבר החל לדמיין בעיני רוחו את הביזיון הנוראי שייגרם לחברו הטוב, את ההשפלה הכרוכה בהורדתו באמצע הדרך בבושת פנים, בתוך כך הוא רואה את הנהג מושיט כבר את היד ושואל ממנו את תשלום הנסיעה… זהו… הוא אינו יכול לשאת את המראה – רץ הכופר מקצה האוטובוס ומשלם את הנסיעה לחברו המאמין. הכופר לא יכול היה לכלוא את כעסו ופנה למאמין בקול נרגז: “שוטה שכמותך! וכי חשבת שיבוא מלאך משמיים וימטיר עליך כסף נסיעות כמו המן שירד לאבותינו במדבר? הלא אילו לא הייתי נחלץ לעזרתך היית מורד מן האוטובוס בבושת פנים.” חייך המאמין חיוך של ניצחון ואמר לכופר: “הוא אשר אמרתי, סמוך אני על אלוקיי שיזמין לי את הנסיעה ללא שאשלם כסף נסיעות, והנה שמע אלוקיי לתפילתי והזמין לי אותך ידידי שתשלם עבורי. רואה אתה, אין צורך במלאך שמיים – אתה הוא המלאך.”
בפרשתנו נאמר )שמות כה, טו( “בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו”, ויש לשאול – מפני מה ארון הברית הוא הכלי היחיד מכלי המשכן שנאמר בו ציווי זה? מבאר הרב הירש זצ”ל: הבטחה הבטיחנו ריבון העולמים, “לא תשכח מפי זרעו” – התורה לעולם לא תשתכח מישראל, תמיד ימצאו מחזיקים לתורה, תמיד ימצאו תומכים ביד עמלי התורה. בדי הארון (שבהם היו נושאים את ארון הברית) מסמלים את החזקת התורה בכל דור ודור, ומבטיח לנו ריבון העולמים “בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו” – סביב התורה לעולם ישרור ביטחון, תמיד יהיה מי שישא את עול החזקת עולם התורה. “משנכנס אדר מרבים בשמחה” ריחם המשכר של ימי הפורים כבר מגיע לאפנו, התחפושות מתנוססות על הקולבים בשלל צבעיהן העזים, המרכולים עמוסים בממתקים מממתקים שונים המשובבים את העין ואת הלב, והנה אנחנו עומדים בתווך ממלאים את ריאותינו מהניחוח המיוחד והנפלא.המביט מן הצד יתמה לעצמו, לכאורה  עניינים אלו גשמיים לחלוטין, היכן המימד הרוחני שבכל הדברים שמסביב? איך אפשר להגיע לקרבת אלוקים מתוך תחפושות, ממתקים ובקבוקי יין משובח? מבארים מאורי החסידות: “אדר” משמעותו “א–דר”, אלופו של עולם (הוא הקדוש ברוך הוא) דר בתוכנו, ומוריד שכינת עוזו למחוזותינו. ולכן ציוונו חכמים “משנכנס אדר מרבים בשמחה” שהלא שמחה היא תנאי מקדים להשראת השכינה, וכאמרם ז”ל: “אין שכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצווה.”  השכינה בימים אלו יורדת למטה ומתלבשת בגשמיות. אנו צריכים לגלותה דווקא מתוך התחפושות, מתוך ניירות הצלופן המרשרשים ומתוך חפיסות השוקולד ובקבוקי היין. העבודה של היהודי בימים אלו אינה לטפס לרום רקיע, אלא להוריד את הרקיע לארץ – לגלות את האור הרוחני בתוך חיי הגשם.
וכשנבין זאת, נספוג על כל האווירה סביבנו באופן הנכון. בברכת שבת שלום ומבורך
בועז ביטון יו”ר תנועת ש”ס – חבר מועצת העיר
Boazbiton2@gmail.com

השארת תגובה

במת הספר היהודי
גלילה לראש העמוד
small_c_popup.png

מלאו את הפרטים וניצור איתכם קשר

דילוג לתוכן